"משטרה שלום, רוחמה מדברת."
כששמעה את קולה של היומנאית החביבה, ידעה שתאמר לה את האמת.“היי ליאורה. כן, דינו נמצא. הוא תורן היום.“
סמוך לחצות נטלה את מפתחות הרכב ויצאה מביתה. הוא חייב לשמוע שצילמו אותם, ניסתה לשכנע את עצמה שיש טעם להגיע אליו. הפסקת חשמל החשיכה את הרחוב, ורק אלומות פנסי הרכב שלה האירו את הדרך. מרכבה השקיפה לעבר תחנת המשטרה, שגנרטור פעל בה ונראתה כמו בועת אור בעלטה. שוטרים התהלכו לנגד עיניה הלוך ושוב כנמלים עצבניות. ליאורה היססה אם לצאת מהרכב או להסתלק מהמקום.
“היי, רוחמה“ חייכה עם כניסתה לתחנה, “מזל שזו המשמרת שלך. הוא למעלה?“
“במשרד שלו. מה שלומך? מזמן לא ראיתי אותך. תסתדרי לעלות בחושך? הגנרטור פועל רק בכניסה."
"אין בעיה."
בזהירות רבה פתחה את דלת הזכוכית ועלתה במדרגות. בחושך המוחלט לא ראתה סנטימטר מאפה. היא הצליחה לעבור גרם מדרגות אחד, והגיעה לגרם הבא עד שרגליה דרכו בפרוזדור המוכר. עדיין לא ראתה דבר ונזקקה לדקה או שתיים כדי להרגיל את עיניה לנעשה סביב. במקום בו היה ממוקם משרדו הבחינה בהבהוב של אורות קטנים. חג שבועות עמד בפתח, אבל היא ראתה בדמיונה נרות של חנוכה. צעד אחר צעד התקדמה, עד שנעצרה בפתח דלתו הפתוחה לרווחה. היומנאית לא הודיעה לו על בואה ודינו לא שמע את צעדיה. היה זה לילה של תורנות ללא אירועים חריגים, והוא שוחח בנייד עם חבר. רק משפט קצר אחד הספיק לומר לפני שהבחין בה.
“איך נכנסת לכאן?“ צרח, “איך ידעת שאני תורן? מי נתן לך להיכנס? אמרתי מפורשות שלא יתנו לאף אחד לעלות.“
“אני לא אף אחד, ורוחמה מכירה אותי.“
“אז מה אם היא מכירה אותך? ואם היית באה לרצוח אותי? איך נתנו לך לעלות אלי כשנתתי הוראה ברורה?“ צעקותיו הלכו וגברו.
“תירגע, אני לא כאן בשביל לרצוח אותך. זו התחנה שלך, הטלפון לידך והאקדח אצלך, לא אצלי. מה עובר עליך?“
“אני במצוקה, אני במצוקה,“ לא נרגע.
“אתה מבהיל אותי בהיסטריה שלך. תקשיב מה הביא אותי לפה בחושך־מצרים הזה, ואני הולכת. באתי רק לספר לך שגלעד צילם אותנו במיטה, ושהדיסק אצלי.“
כשהיא משוכנעת שלא קלט לגמרי את דבריה, מיהרה לצאת ממשרדו, ממששת את הקירות מימינה צעד אחר צעד. ראשה נחבט באחת הדלתות הנעולות. למי תבוא בטענות? הרי היא הבמאית והשחקנית הראשית בסרט האימה שיצרה במו ידיה. בלילה ההוא לא ראתה את הקצין השולט בה, אלא את המצוקה הקשה אליה הביאה אותו ואתה עצמה. על אף איומיה, רצתה שיחשוק בה כמו פעם, שיבוא מרצון, לא מתוך פחד.
“על איזה דיסק דיברת?“ התקשר אליה למחרת.
מתוך הספר "אזיקים מנייר" מאת אורנה אלוני: https://www.facebook.com/azikim.miniyar/
ניתן להזמין את הספר ישירות מהסופרת: https://www.facebook.com/orna.alony.9
