סיגלית

סִגָּלִית מִתֵּל אָבִיב עוֹמֶדֶת מְחַכָּה

לְיַד הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁיּוֹצֵא לְמֶכָּה
בְּשִׂמְלָה אֲרֻכָּה וְחִיגַ'אבּ לְרֹאשָׁהּ
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְשַׂחֲקוֹת בְּתִלְיוֹן עָרָבֶּסְקַת אַללָה
שֶׁאִבְּרָהִים עָנַד לְצַוָּארָהּ
הוּא מְנוֹפֵף לְאִמּוֹ הַעֲטוּפָה בִּגְדֵי כֻּתְנָה לְבָנִים
מַבִּיטָה בּוֹ מֵחַלּוֹן הָאוֹטוֹבּוּס
שֶׁמֻּקָּף בַּהֲמוֹנִים
סַלְמִי עַלֵיהַא סַלְמִי, יָאמָה!
סִגָּלִית מְנוֹפֶפֶת בְּיָדָהּ
הָאֵם מְהַנְהֶנֶת, לוֹקַחַת אֶת מַבָּטָהּ
אִתָּהּ לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה.
לְמָה אֲנִי מִתְחַזָּה
בְּאֵיזֶה סֶרֶט אֲנִי מְשַׂחֶקֶת
בְּאֵיזוֹ אֵשׁ
כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אַחֲרֶיךָ בֵּין הֲמוֹן הַמִּתְפַּלְּלִים
בְּלֵיל יָרֵחַ מָלֵא
חֲגִיגוֹת הַמּוּלָד
שִׁירָה סוּפִית מְהַפְּנֶטֶת
גְּבָרִים מְנִיעִים אֶת רֹאשָׁם מִצַּד לְצַד
נוֹפְלִים מְעֻלָּפִים
עַל רִצְפַּת הַמִּסְגָּד
אַתָּה נִדְחָק לְתוֹךְ הַקֶּבֶר
מִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹם אִמָּא
אֲניִ לוֹחֶשֶׁת אִתְּךָ
לָא אִלַהַ אִלָא אללַה אֲדֹניָ אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי אֶחָד
יָדַיִם נוֹגְעוֹת בִּי גּוּפִים מִתְחַכְּכִים
תְּחַבֵּק אוֹתִי חַבִּיבִּי
אֲנחְַנוּ הוֹלְכִים
עִם חֲבֵרִים שֶׁלְּךָ לְבֵית הַקָּפֶה
גְּבָרִים נוֹשְׁפִים אוֹפְּיוּם מִפֶּה לְפֶה
וִיּוֹלֶט, אַתָּה עוֹנֶה בִּמְקוֹמִי
מִנְּיוּ יוֹרְק, מִשְׁפָּחָה פָלַסְטִינִית
הִיא לֹא יוֹדַעַת עֲרָבִית
הֵם צוֹחֲקִים כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר
הִיא לֹא אָמֶרִיקָאִית הִיא יְהוּדִיָּה
מִיִּשְׂרָאֵל יָא אַחִ'י אֲנִי מְזַהֶה
הַמּוֹסָד שׁוֹלֵחַ בַּחוּרוֹת שֶׁיְפַתּוּ אוֹתָנוּ
צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְמִישֶׁהוּ -
הַלֵּב שֶׁלִּי קוֹפֵא
אֲנִי לוֹחֶצֶת אֶת יָדְךָ אַתָּה צוֹחֵק בְּאָזְנִי
אַל תִּדְאֲגִי, סְבֻּרִי, חַכִּי בְּסַבְלָנוּת חַכִּי
כְּמוֹ בְּסֶרֶט אֵימָה בְּהִלּוּךְ אִטִּי
אַתָּה מַעֲבִיר לוֹ אֶת הַנַּרְגִּילָה הוּא מְחַיֵּךְ עוֹצֵם עֵינַיִם
שִׁנָּיו שְׁבוּרוֹת כְּמוֹ שִׁנֶּיךָ
צַלֶּקֶת לְיַד הָעַיִן
עוֹד קָפֶה וְעוֹד אֶחָד
אֲנִי בּוֹהָה וְשׁוֹתֶקֶת
לְבַסּוֹף אַתֶּם קָמִים בַּעֲצַלְתַּיִם
בָּאוֹטוֹבּוּס הַצָּפוּף אֲנִי נֶחְנֶקֶת
מִבֶּכִי נִפְרֶדֶת מִמְּךָ בְּפֶתַח הַפֶּנְסְיוֹן
הָרֵיחַ הַמֻּכָּר הַמַּעֲלִית הַסָּלוֹן
מִתְיַשֶּׁבֶת בֵּינֵיכֶן עַל הַסַּפָּה
אַנֶלִי מַצִּיעָה לִי עוּגִיּוֹת חֶמְאָה
רַשֶׁל וּמוֹנִיקָה מְחַיְּכוֹת בַּהֲבָנָה
אַיְלִין אוֹמֶרֶת אַתְּ מַמָּשׁ הִשְׁתַּגַּעְתְּ
עִנְבָּל אוֹמֶרֶת כֻּלָּנוּ הִשְׁתַּגַּעְנוּ
יֵשׁ לָנוּ קַדַּחַת קָהִיר
אַנֶלִי אוֹמֶרֶת לְכֻלָּם בַּחוּץ יֵשׁ קַדַּחַת קָהִיר
רַק שֶׁכָּאן אֲנַחְנוּ יְכוֹלוֹת
לְהִתְפַּכֵּחַ מִקַּדַּחַת אֵירוֹפָּה וּלְהַתְחִיל לִרְאוֹת
עַאִישָׁה אוֹמֶרֶת בְּעֶצֶב שֶׁבַּסּוֹף
גַּם מֵהַהִתְפַּכְּחוּת הַזּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְפַּכְּחוֹת
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַפְסִיק לְנַסּוֹת לְאַחוֹת
מְחַפֶּשֶׂת תְּשׁוּבָה בְּעֵינֶיהָ שֶׁל מָדָאם קְרוֹסֶטִי
הַמַּקְשִׁיבָה כְּבָר שָׁנִים לְאוֹתָן הַשִּׂיחוֹת
שֶׁמְּנַהֲלוֹת אֶצְלָהּ נָשִׁים בַּפֶּנְסְיוֹן
שֶׁקָּרְאָה לוֹ רוֹמָא
בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן

מתוך "שכונת התקווה, קהיר". הוצאת "עיתון 77".

צילום: מיכה שמחון.

Sigalit

Sigalit from Tel Aviv is standing, waiting

Next to the bus leaving for Mecca

In a long dress, veiled by Hijab, her fingers are playing

With a medallion of Allah arabesque

Ibrahim had put around her neck

He is waving to his mother wrapped in white cotton clothes

Gazing at him from the bus window

Surrounded by crowds

Salmi alayha salmi ya-ma!

Sigalit is waving her hand

The mother nods, taking her look

With her for the long way.

Who am I pretending to be

What role am I playing

With what fire

When I follow you through the crowd of men praying

In a full moon

The Mulad

Mesmerized by Sufi chanting

Men shake their heads from side to side

Fall unconsciously on the floor of the mosque

You push your way towards the tomb

Begin to pray for the sake of your Mom

I feel my lips are whispering with you

La ilaha ila Allah The lord our God the lord is one

Hands touch me, bodies rub against my skin

Hug me Habibi

We are going

With your friend to the cafe

Men exhale opium from mouth to mouth

Violet you answer instead of me

From New York, Palestinian family

She doesn’t speak Arabic

They laugh when someone uncovers my disguise

She is not American she is Jewish

From Israel Ya-ach'i I recognize

The Mosad is sending girls to tempt us

We have to inform someone

My heart stands still

I squeeze your hand you laugh in my ear

Don't worry, Sbari, wait patiently, wait here

Like a slow motion scene in a horror film

You pass him the nargila he smiles shuts his eyes

His teeth are broken like yours

A scar next to the eye

Another coffee and another one

I gaze and keep silent

Finally you get up slowly

In the crowded bus I suffocate

Tearfully say good bye at the entrance of the hostel

The familiar smell the elevator the salon

I sit on the sofa among my sisters

Annelie offers butter cookies

Rashel and Monica smile with empathy

Elaine says you've really gone mad

Einav says we have all gone mad

We have got the Cairo fever

Annelie says everybody outside has Cairo fever

Except here we can become

Sober from our European fever and begin to see

Aisha says sadly that in the end

We become sober from this sobriety

I just can't help attempting to stitch this wound

Looking for answers in the eyes of Madame Crosetti

Who listens for years to the same conversations

That are held by women in her hostel

She chose to name Roma

In the Middle East